המסע הרוחני של הדרווישים בטקס הסמא
הריקוד הטקסי של הדרווישים, הידוע בשם סמא, הוא הרבה יותר מרצף של סיבובים. זוהי תפילה פיזית שעוצבה במאה ה-13 על ידי המיסטיקן ג'לאל א-דין רומי. במרכז עומד הניסיון להתגבר על האגו האישי דרך התנועה החוזרת ולחוות אחדות רוחנית עם האלוהי. בניגוד לריקודי סיבוב מודרניים, כאן לא מדובר באסתטיקה או בבידור של קהל. לכל מחווה ב-ריקוד סופי טקסי יש משמעות סמלית עמוקה. הסרת הגלימה הכהה בתחילת הטקס מסמלת את השלת המשאות הארציים, בעוד כובע הלבד הגבוה מייצג את מצבת הקבר של האגו.
הסמליות של תנוחת הגוף
במהלך הסיבוב, הדרווישים פושטים את זרועותיהם לרווחה. כף היד הימנית פתוחה כלפי מעלה אל השמיים כדי לקבל את החסד האלוהי. כף היד השמאלית פונה כלפי מטה אל האדמה כדי להעביר את האנרגיה הזו לאנושות. הרקדן עצמו משמש רק כצינור. תנוחה מדויקת זו דורשת מרכוז גופני עמוק, שניתן להשיגו רק לאחר שנים של הכנה רוחנית ופיזית.




