למה הראש מפריע בהתחלה
מי שמתחיל לרקוד מכיר את תחושת העומס. המוזיקה מתנגנת, הפרטנר מחכה, ובתוך הראש רצה רשימת מטלות אינסופית: איזו רגל זזה קודם? איך בדיוק הייתה אחיזת הידיים? המחסום המנטלי הזה נורמלי לחלוטין. כשמתחילים ללמוד תנועות חדשות, המוח שלנו צריך לתכנן ולנהל במודע כל סנטימטר של הדרך. התופעה של פישוט זכירת צעדי ריקוד באמצעות פסיכולוגיה וחזרתיות מתחילה בראש ועוברת לאט לאט אל הגוף. רק כשאנחנו מוותרים בהדרגה על השליטה המודעת, נוצר סגנון הריקוד הזורם והאינטואיטיבי שאנחנו מעריצים אצל רקדנים מנוסים.
כדי לצלוח את המעבר הזה, עוזר להשתחרר מהרעיון של כוריאוגרפיה מושלמת. במיוחד ב-הובלה ועקיבה (Lead & Follow) בריקוד זוגות, העניין הוא לא להריץ רצפים נוקשים בראש, אלא להגיב בגמישות לאותות. מי שמנתח בהיגיון כל העברת משקל, תמיד יפגר אחרי הקצב. הקסם קורה כשהמוח לוקח על עצמו את התכנון הכללי, בזמן שהשרירים מבצעים את הפרטים הקטנים כאילו מעצמם.







